הורות על-פי גישת שפר

יש לך מכחול, יש לך צבעים, צייר לך גן עדן והיכנס לתוכו

–  ניקוס קאזאנצאקיס

 

אנחנו מוצאים את עצמנו מול הילדים במצבים שלא פיללנו. הציור המשפחתי שציירנו לעצמנו לפני שהקמנו משפחה היה רגוע, יפה, חם ומחבק ובאיזשהו שלב נשפכו לנו כל הצבעים, התערבבו והתמונה התהפכה. לעיתים יש לנו הרגשה שהתמונה השחירה לגמרי ואין לנו מושג כיצד זה קרה. אם מישהו היה מסביר לנו מה התרחש פה אולי היינו יכולים להחזיק שוב בביטחון במכחול ולצייר הכל מההתחלה.

נקודת המבט שלנו על ילדינו, מושפעת מהתרבות בה אנחנו חיים ומתפיסות אותן גיבשנו ולפיהן הורגלנו לחשוב. הפרשנות שלנו להתנהגויות השונות של ילדינו מייצרת אצלנו תגובה רגשית ומעשית.

פרשנות שונה לגמרי תאפשר לנו להסיר את הערפל האפרורי ולהבהיר לנו את העכירות. הבנה מנקודת מבט אחרת, יכולה לקצר לנו את הדרך להרגיש שוב ביטחון ולפעול באופן רגוע ונכון.

כך יתממש הציור עליו חלמנו.

עפ״י גישת שפר הצורך של האדם בתחושת שייכות הינו צורך קיומי ורצונו הטבעי של הילד הוא ללכת אחר הוריו.

ההבנה שהרצון החזק ביותר של האדם הוא להרגיש שייך להוריו, מלמדת אותנו כי הילד בוחר באופן לא מודע את התנהגותו על-מנת להשיג את אותה תחושת שייכות.

מכאן שהורה יכול לאפשר לבנו בחירה מחודשת בדרך השייכות ע״י שינוי הדינמיקה.

אין בגישה זו קביעה מה נכון ומה לא, אלא הבנה שכל הורה זכותו וחובתו לחנך את ילדיו עפ"י דרכו.

גישת שפר מאמינה כי באדם, ובכלל זה גם בילד טמונים כוחות ויכולות עצומים ויכולתו להוציאם אל הפועל תלויה ברצונו.