מלחמת אחים

מלחמת אחים
מאת חוה סנדרס מרצה בכירה במרכז שפר

״אחי״ היא מילה הבאה לבטא חברות קרובה.
אך באופן פרדוקסלי, מריבות בין אחים
היא אחת הבעיות הפופולריות
שעולה בחוגי הורים.
כל אמא חולמת על קשר טוב בין ילדיה,
ובכל זאת כמעט בכל בית
נשמעים וויכוחים צעקות ומריבות:
"זה שלי! אל תיגע בדברים שלי!.."
״אמא הוא הרביץ לי״

כשהילדים בבית רבים ביניהם,
אנחנו רצות להפריד/לפשר/לשפוט/להעניש..
והכל מרצון טוב לעזור, וללמד אותם להסתדר.
אבל גם אם נחליט שאנחנו לא רצים אליהם,
הם יגיעו עם המריבה עד אלינו,
לא משנה היכן ועל מה התחילה המריבה
העיקר שנתערב סופסוף.
יותר מזה, אם הם רבים כשאמא לא בבית,
המריבה תתנהל בשידור חי בטלפון.
איכשהו הם ידאגו שתמיד אמא שם.
כלומר, אמא היא הקהל שלשמו נכתבה ההצגה.
העניין הוא, שההתערבות שלנו לא באמת עוזרת.
היא אולי משתיקה את הסערה הרגעית שהתפרצה,
אבל רק עד למריבה הבאה.
ניתן ללמוד מכך שני דברים חשובים:
1) המריבה נולדה לכבודך.
2)הילדים בונים עליך שתפתרי את הבעיה.
כשאנחנו רצות לפשר ולגשר בין האחים
אנחנו לא נותנות להם הזדמנות
ללמוד להסתדר אחד עם השני.
להפך, אנחנו מלמדות אותם
שבלי אמא הם לא יכולים להסתדר!
אז טוב שהגעתי.

כשאמא מחליטה לא להתערב במריבה
היא מאפשרת לילדים שלה ללמוד להסתדר ביניהם.
מורתי היקרה יעל אליצור אמרה פעם:
אם את רוצה 'שלום עכשיו', תתערבי!
אבל אם את רוצה 'שלום אמת',
תני להם להסתדר בעצמם!
אך אל תתבלבלו, גם מעורבות רגשית היא התערבות.
לא מספיק לא להגיד כלום,
חשוב גם השקט הנפשי שלך.
כשאמא מחליטה לסמוך על הילדים שלה
שיסתדרו ביניהם,
הילדים מבינים שאמא לא תבוא
לפתור להם את הבעיה,
עליהם למצוא פתרון בכוחות עצמם.
בדרך זו, הם לומדים להסתדר עם אחיהם
ובנוסף לומדים להסתדר גם בחוץ, עם החברה.
ובכלל, אם אמרנו שהמריבה לכבודך,
ואת כבר לא חלק מהעניין, אז ממילא אין טעם לריב.

זכור לי מקרה, לפני הרבה שנים
בתקופה בה התחלתי את לימודי בהנחיית הורים,
שני בני רבו ביניהם בחדר על משחק.
אחד הילדים אמר לשני: "אני אגיד אותך לאמא",
אחיו ענה לו: "אמא תגיד לך שנסתדר בנינו,
אז בוא נעשה תורות".
בגישת שפר מבינים שהילדים יכולים
להסתדר ביניהם נפלא
והפלא שמתגלה כשמנסים את זה
שהם יודעים ורוצים להסתדר!
ו ״אח שלי״ הוא באמת החבר הכי טוב שיש.