פורים כל השנה

פורים כל השנה
חוה סנדרס, מנחה ויועצת בכירה במרכז שפר

פורים כבר דופק על הדלת, והילדים עסוקים בשאלה הגדולה-
למה אני אתחפש השנה? כל ילד רוצה תחפושת טובה-
לאחד חשוב שהיא תהיה מקורית, לאחר שתהיה מצחיקה
ויש  שחשוב לו שהתחפושת תהיה יפה..
אך יש שני תנאים המשותפים לכולם:
התנאי הראשון הוא הרצון שהתחפושת תהיה הכי קרובה למציאות שאפשר.
גם אם הוא מתחפש לג'ירפה וברור שאף אחד לא יחשוב שנכנסה גירפה לחדר,
בכל זאת יעשה מאמץ שהתחפושת תהיה הכי קרובה למה שראה בערוץ הטבע.
התנאי השני שהתחפושת תעורר עניין. הרי אף אחד לא רוצה תחפושת משעממת,
או כזו שלא יבחינו בה בכלל, אחרת לשם מה התחפש?

זכור לי פורים לפני שנים רבות, כשהייתי ילדה בגן.
אחותי הגדולה חשבה על רעיון להתחפש לפרופסור.
אבל לא סתם פרופסור, אלא כזה שיהיה כ"כ אמיתי עד שלא יהיה ניתן לזהות אותה.
כל המשפחה עמלה על התחפושת, הפאה, הלבוש, האיפור,
המשקפיים הוקדשה מחשבה בפרטים הקטנים.

התחפושת ללא ספק הייתה טובה!
אפילו טובה מאד!
גם אלו שהכירו אותה היטב התקשו מאד לזהות במי המדובר.
ביום בו התחפשו בבית הספר, לבשה ענת אחותי את התחפושת המושקעת,
הסתכלה במראה והייתה מרוצה מאד מהתוצאה.
היא היתה בטוחה שיהיה מאד קשה לחבריה לזהות אותה.
ואכן כשהיא נכנסה לכתה כל חבריה הסתכלו בשמחה על התחפושת וניסו לזהות מי היא.
ואז קפץ אחד מילדי הכתה וצעק- "לא בעיה לזהות מי זאת הפרופסור הזאת,
תסתכלו על הנעלים שלה.
אלו הנעליים האדומות של ענת-רק לה יש כאלה".

בשיר הילדים הידוע נאמר-מדוע לא יחול פורים פעמיים בשבוע.
ואני אומרת- הורים, תפקחו את העיניים. פורים פה כל השנה!

קחו לדוגמא את אותו ילד שדואג כל הזמן להראות לנו כמה הוא אלים כלפי חבריו.
הוא מדבר לא יפה, מתקשה לשמור על איפוק, וכשמישהו בסביבתו אומר משהו לא לעניין
הוא מיד נדלק, מתעצבן ומרים את ידו.
לכאורה, ילד עם בעיית התנהגות. אנשי הטיפול יבקשו גם לבדוק מה קורה בבית.
היכן הוא למד את ההתנהגות הזו?

אבל רגע, זוכרים את שני התנאים לתחפושת?
בדיוק כמו הילד שרוצה שהג'ירפה תראה אמיתית,
כך גם הילד ה"אלים" לכאורה, רוצה שכולם סביבו יקנו את התחפושת
ויאמינו לו שהיא אמיתית.
שהוא באמת ילד אלים, שבאמת יש לו בעיה, שכדאי שתדאגו ותפחדו.
אבל למה שהוא ירצה דבר כזה?
אתם בטח שואלים את עצמכם. למה שילד ירצה שיחשבו שהוא אלים?
הרי הוא בעצמו סובל מכך. הוא חוטף עונשים ומפסיד חברים.
כל זאת נכון, אך יש דבר חשוב שכדאי שנדע,
לילדים שלנו יש צורך הכרחי בקשר איתנו.

הקשר שאני מדברת עליו, הוא תחושת החיבור הלא מודע של הילדים להורים.
כל ילד מוצא את הדרך ליצור את הקשר המחבר ביננו.
אמנם הקשר לא תמיד חיובי ונעים אבל הוא קיים, וזה מבחינתו מה שחשוב.
ברגע שהילד מצא שכאשר הוא נוהג באלימות הוריו דואגים או כועסים או מפחדים,
הוא מפרש את הרגשות הללו כמחברים בינו לבין הוריו,
וכעת הוא ידאג לשמר את הרגשות האלה. לשם כך הוא ישקיע מאד בתחפושת המדוברת.

אבל למה הוא בחר דווקא בדרך הנוראית הזו?
הרי יהיה לנו קשר נפלא אם הוא רק יתנהג יפה..
פה נכנס התנאי השני לתחפושת מוצלחת.
לעורר עניין!
כאשר ילד בוחר בהתנהגות שמזעזעת אותנו
זה הסימן שהוא יודע כמה זה חשוב לנו.
זה לא מעיד על הוריו שהם לא מוצלחים ולא יודעים לחנך, אלא ההיפך.

הילד בוחר תחפושת שתבלוט ותעורר עניין קודם כל אצל הוריו.
מכאן שיבחר דווקא בנושאים שכל כך חשובים להם.
ילד שאמו לא מודאגת מכמה אכל היום, סביר להניח שלא יעשה בעיות בענייני תזונה.
לעומתו, ילד לאימא שנושא התזונה מעסיק אותה מאד,
יתכן שיבחר דווקא בתחום זה על מנת להדליק בה את אותן רגשות.
כלומר, ילד שמשקר או מתחצף או מכה את חבריו לא עושה זאת כי הוריו לא יודעים לחנך,
או כי כך ראה בבית.
ההיפך, הוא יודע שדרך ארץ זה ערך חשוב בביתו ומכאן שהתנהגות זו תעורר עניין רב.

אז מה עושים?
על מנת לשנות את הדינמיקה ביננו, ולאפשר לילדנו ליצור קשר אחר,
נעים יותר לו ולנו
רצוי קודם כל "לא לקנות"  את התחפושת,
לדעת שמתחת לתחפושת האיומה של "הילד האלים"
ישנו ילד שבסך הכל רוצה ליצור אתנו קשר.
וכאשר תדעו שמדובר בתחפושת, בדיוק כמו אותו חבר שמצא את הנעלים האדומות של אחותי,
גם אתם תמצאו לא מעט סדקים בתחפושת שיגלו לכם את ילדכם האמיתי.
ברגע שתמצאו את אותן נעלים אדומות, הרגש שלכם כבר יהיה אחר ומכאן הדינמיקה תתחיל להשתנות.