כלואים בזוגיות

כלואים בזוגיות
ראיון עם יעל אליצור ראש מרכז שפר
מאת נעמה אלפסי – מנחה ויועצת בגישת שפר

לקראת חג החרות פגשתי את יעל אליצור, ראש מרכז שפר. שוחחתי איתה על סוגיות בזוגיות.
רציתי שיעל תעזור לי להבין מה גורם לי לחוש כלואה ותקועה בזוגיות ומה יכול לעזור לי להרגיש משוחררת.
הרבה פעמים אני מרגישה כלואה ותקועה במערכת היחסים שלי עם בעלי.
אני מרגישה שאין שום סיכוי שהמצב ישתנה כי הוא לא מוכן לשתף איתי פעולה.
לבוא ליעוץ זוגי או אפילו סתם להזיז את הנעליים ולשים אותם במקום למרות שביקשתי אלף פעם.
את יכולה לעזור לי ?
הסוד הוא, שבשביל לשפר זוגיות  מספיק צד אחד.
אם ניקח את דוגמת הנעליים, אני מבינה שמפריע לך שהוא לא שם במקום את הנעליים.
שימי לב בעצם מה קורה שם, כמה אנרגיה את משקיעה לשכנע אותו או לכעוס עליו שיואיל בטובו לשים את הנעליים במקום. אם תבחני את זה תביני שאת משקיעה אנרגיה עצומה לשווא. עובדה- זה לא קורה. אם הוא לא רוצה הנעליים לא יגיעו למקום.
לעומת זאת, תחשבי מה היה קורה אם היית מחליטה לפתור לעצמך לטובתך את הבעיה שהנעליים לא במקום. והיית מחליטה שאת מפסיקה לריב על זה ושמה בעצמך את הנעליים במקום.
בעצם פתרת לעצמך את הבעיה. הנעליים נמצאות במקום.
אם התלונה שלך היא שבן הזוג לא משתף פעולה, אז הדרך לצאת לחרות היא לעשות שינוי בעצמך, לטובתך.
יש לנו מחשבה שבזוגיות כל צד צריך לתת את ה 50% שלו.
מחשבה כזו תוקעת אותנו. זו מחשבה לא נכונה.
בזוגיות צריך 100% של כל צד . כשחושבים 50% – 50%, כל אחד מבני הזוג מחכה שהשני יעשה את החצי שלו. ונוצר מאבק על כך כשהצד השני לא עושה.
בשביל מאבק בין בני זוג צריך שניים אבל בשביל לצאת ממנו מספיק רק שאחד יצא. במשיכת חבל אם אחד עוזב את החבל אז החבל לא מתוח יותר, כבר אי אפשר למשוך אותו.
נחזור לרגע לדוגמת הנעליים. אם אדם שם נעליים באמצע החדר, זה סימן שלא מפריע לו שהנעליים יהיו באמצע החדר. אם הוא היה חי לבד, כנראה שהנעליים שלו היו באמצע החדר.
כלומר הבעיה היא שלך, לך מפריע שהנעליים באמצע החדר. אז למה הוא צריך לשנות כדי שהבעיה שלך תיפתר?
כל אדם יכול לפתור את הבעיות של עצמו. אם לך קשה לפתור לעצמך את הבעיה, באותה המידה גם לו זה קשה. שימי לב, את מצפה שמישהו אחר ישתנה כדי שהבעיה שלך תיפתר.
אנחנו לא חושבים שהשינוי אצל הצד השני דורש מאמץ. נראה לנו פשוט שהצד השני 'סתם כך' יתחיל לשים את הנעליים במקום. אבל צריך לזכור שאם הוא מתנהג כך, סימן שכך הוא רוצה. מדוע שהוא ישנה?
האם בזוגיות לא צריך להתחשב אחד בשני?
בטח שצריך להתחשב. לכן תתחשבי את בו.
כל הבעיות בזוגיות נובעות מהצפייה שבן הזוג יפתור לך את הבעיה. שהוא יתחיל להתחשב בך. העניין הוא שהעמדה הזו משאירה אותך תקועה עם הבעיה ותקועה במאבק עם בעלך. אם לך קשה שהנעליים באמצע החדר את יכולה לפתור לעצמך את הבעיה. תתחשבי את בו. ותזכירי לעצמך שממש נעים לו לזרוק את הנעליים איפה שהוא רוצה. כך הוא אוהב ורוצה.
מה שתוקע אותך זה שברור לך שמה שאת חושבת, הערכים שלך, ההסתכלות שלך על העולם היא אובייקטיבית. היא הנכונה והצודקת. ברור לך גם, שהוא צריך לשנות כי האמת הנכונה והאובייקטיבית היא מה שאת אומרת. כלומר הנעליים חייבות להיות במקום.
הנכון הוא שאין שום דבר אובייקטיבי.
יש את מה שאת אומרת, מה שאת חושבת ומה שאת רוצה. ומנגד יש את מה שהוא חושב, מה שהוא אומר ומה שהוא רוצה. הוא לא התחתן איתך בשביל שתשני אותו לפי הצורך שלך כדי שהוא יתאים אליך. כשהוא התחתן איתך הוא לא חשב שהוא אמור להשתנות.
אם משהו מפריע לך את אמורה להבין שזה הקושי שלך. זה לא אובייקטיבי, לא לכל אחד בעולם מפריע מה שלך מפריע. אם לך יש בעיה את זו שצריכה לפתור אותה ולא הוא.
כמו בכל בעיה, כשקשה לנו אנחנו יכולים לפנות לעזרה. את יכולה לבקש ממנו עזרה שיתחשב בך ויעזור לך כי לך קשה ולא כי הוא לא בסדר.
אבל זה מה שאני עושה כל הזמן, אני כל הזמן מבקשת ממנו שישים את הנעליים במקום.
המדד הוא איפה את נמצאת. אם את אומרת או אפילו רק חושבת שהוא לא בסדר שהוא לא שם את הנעליים במקום כי ברור שנעליים צריכות להיות תמיד במקום, את נמצאת למעלה, מעליו, בעמדה שיפוטית. אף פעם לא ביקשת, תמיד דרשת שהוא יעשה את הדבר הנכון בעיניך.
אם את אומרת לו שלך מאוד קשה ותשמחי אם הוא יוכל לעזור לך בעניין, אבל גם תביני אם הוא לא יוכל, או לא ירצה, את נמצאת בעמדה המתאימה למי שמבקש – את מבקשת מלמטה.
זו העמדה הנכונה של אדם שמבקש עזרה ולא בעמדה של אדם ששופט את השני שהוא לא בסדר.
זה מה שעושה את ההבדל.
אז את אומרת שאין שום דבר אוביקטיבי???
גם אם נניח בן הזוג שלי לקח הלוואה בשוק האפור ושיקר לי?
וגם אם בגלל זה עיקלו לנו את החשבונות, גם אז זה בסדר? גם פה זה לא אובייקטיבי?
המאבק גם על נושא שנשמע "אובייקטיבי" בכלל לא קשור ל 'בסדר או לא בסדר'.
ברגע שמכניסים את המילה הזו סימן שאת שופטת אותו שהוא לא בסדר.
העובדה האמיתית היא שהוא שיקר לך. עכשיו תחליטי מה את עושה עם זה בהקשר הזוגי.
זה הוא. הוא שיקר.
את יכולה לשאול את עצמך איך תתמודדי עם זה. אולי תחליטי להפסיק לחיות איתו או להמשיך לחיות איתו. אבל לשנות אותו את לא יכולה, זה בוודאות לא בידיך.
אז מה בעצם גורם לי להרגיש כלואה?
המצב בו את חשה כלואה ותקועה הוא כאשר את מחכה שמישהו אחר ישתנה וכך הבעיה שלך תיפתר. החרות היא ההבנה שתמיד בידיך לפתור לעצמך את הבעיה בלי להיות תלויה באף אחד אחר.
את תצליחי לעשות את זה כשתוציאי את העניין מכלל האובייקטיביות. ברגע שתסכימי להודות שהמחשבות שלך, הרצונות שלך והשאיפות שלך הן סובייקטיביות ומכאן שהבעיה היא שלך, למרבה הפלא זה יהפוך להיות קל יותר.
כל המאבקים נוצרים כשאת בטוחה שהעמדה שלך היא הצודקת 'אובייקטיבית' ולכן הוא צריך להשתנות.
כשאת תלויה בשינוי שלו – זו עבדות כי את לא יכולה לשנות אותו.
כשאת עסוקה בשינוי של עצמך– זו חרות כי זה תמיד בידייך.
זה כל ההבדל.
חג חרות שמח
נ.ב
כדי להקל על עצמי ניסחתי את הריאיון בגוף ראשון ותיארתי את בעיית הנעליים עם בן הזוג שלי.
האמת היא שאני זו שלא שמה אותם במקום…אז למדתי משהו לגבי איך הוא מרגיש כשהוא מעיר לי.
מדוע הוא עושה זאת ואיך אני יכולה לעזור לו להרגיש טוב יותר.
נעמה