אמא יוצאת לנופש

אני נשואה 15 שנה ויש לי ב"ה תשעה ילדים בין הגילאים ארבע עשרה לשנה..

כאמא מעולם לא עזבתי את הבית ללילה, להוציא מנוחה אחרי לידות.
ומלבד עוד ניסיון אחד: לפני מספר שנים החלטתי לצאת ליומיים לנופש-אימהות, לנוח קצת.
אפשר לומר שלא ממש נחתי.

במשך כל הנופש הייתי בקשר טלפוני עם הבית, כדי לודא שהכל מתנהל כשורה וכולם "בסדר".
בזמן שלא דיברתי עם הבית, דיברתי עם עצמי בליבי, ודימיינתי את עצמי חוזרת לבית הפוך, מלא כביסות ועבודה, שהכל בו מפוזר ושום דבר לא במקומו.
ואכן, כפי שציפיתי, למרות כל ההנחיות שהעברתי בשלט רחוק מהנופש, חזרתי לבית מאוד לא-נקי ולא מסודר.

הילדים מצידם היו ממורמרים ומלאי טענות כלפיי. הם כעסו והתלוננו שעזבתי אותם לבדם…
מאז לא היה לי שום חשק לצאת לנופש.
בעקבות ההנחייה שעברתי בחוג הורים, לפי גישת מרכז שפר, שיניתי את ההסתכלות על הילדים ועל עצמי.
למדתי לדעת בבירור שאני יכולה לתת אמון מלא בילדיי, ושהם יכולים להישאר לבדם בבית ולהסתדר מצויין.

 לפני מספר שבועות הייתה לי הזדמנות לצאת מהבית ליומיים נופש.
לא היססתי. קפצתי על המציאה והודעתי לילדים שאני נוסעת ואחזור בעוד יומיים.
ארזתי לי מזוודה, החלטתי לא לקחת פלאפון (!) ובלב שמח ומלא ביטחון יצאתי לי לנופש. במשך כל הנופש ליוותה אותי הרגשה מצויינת.לא הטרידו אותי מחשבות על הבית. ידעתי – הייתי בטוחה – שילדיי מסתדרים מצויין והבית יראה נהדר כשאחזור.

 ו…. אכן גם הפעם כשחזרתי הביתה התמלאו ציפיותיי, אלא שהפעם לטובה.
הבית היה מסודר ומאורגן, הילדים שמחו לראות אותי ולהשתתף בחוויותיי מהנופש, ובעיקר הרגשתי איך הם נהנים במיוחד מכמות האמון הגדושה שנתתי בהם.